החלטה בתיק בש"פ 1585/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשתו של העורר לצאת ממעצרו לצורך השתתפות בחתונתו הוא ביום 6.3.13.

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (חבלה חמורה) וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בד בבד הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. על פי הנטען בכתב האישום העורר היה חלק מחבורה שניסתה לפגוע בשני אנשים (להלן: היעדים) ולחבול בהם חבלה חמורה. ביום 24.1.13 נסע העורר יחד עם בני חבורה נוספים ברכב לכתובת מגוריו של אחד מהיעדים. במהלך הנסיעה הבחינו בשני קטנועים וסברו כי היעדים רוכבים עליהם. בשלב זה האיץ העורר בנהג הרכב לפגוע ברוכבי הקטנוע, והרכב אכן ניסה להתקרב לקטנועים ולפגוע בהם. בשלב כלשהו עצרו הקטנועים בצד הדרך והסירו את קסדותיהם כך שיושבי הרכב יכלו להבחין כי אין מדובר ביעדים. לפיכך המשיכו נוסעי הרכב לביתו של אחד היעדים, שם תצפתו על דירתו ובדקו דרכי גישה לבניין. יצוין כי העורר נמלט מידי השוטרים זמן רב למרות שידע שהוא מבוקש.

2.        המבקש עתיד להתחתן ביום 6.3.13 באולם אירועים. לשם כך הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לאפשר לו לצאת לחתונתו עד ליום המחרת, או לחלופין למספר שעות מצומצם. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח) דחה את הבקשה בלב כבד. בית המשפט ציין כי נחשף לחומר הראיות הבלתי ניתן לערעור הכולל האזנות סתר אשר הותקנו ברכב בו נסע העורר. צויין כי העורר גילה להיטות יתר ואפילו להיטות מפחידה כאשר האיץ ללא הרף בנהג לפגוע ברוכבי הקטנוע. בית המשפט הוסיף וציין כי על פי נהלי שב"ס הוצאת עציר לאירוע מותנית במספר מקסימאלי של עשרות בודדות של משתתפים באירוע ובמקום אשר יבטיח מניעת בריחתו של העציר. בית המשפט אף דחה את האפשרות להתיר לעורר לצאת לחתונה בליווי בני משפחה ובכפוף לערבויות מתאימות. נקבע כי מהעורר נשקפת מסוכנות רבה במיוחד כלפי היעדים נשוא כתב האישום, וכי אין לדעת עם מי העורר ישוחח במהלך החתונה ומה יהיה תוכנן של השיחות, שעה שמלאכת הפגיעה ביעדים טרם הושלמה.

3.        מכאן הערר שבפניי. בא-כוח העורר, שטען כל שניתן על מנת לשכנע לאפשר השתתפות העורר בחתונה, הטעים כי מדובר באירוע שמתוכנן מזה זמן רב תוך שציין כי מדובר בחתונת העורר עצמו. כן הדגיש את הפגיעה הקשה בכלה ובמשפחה כולה. לטענתו, אם היה העורר מעוניין לבצע פעולה כלשהי כנגד היעדים היה כבר יכול לבצעה, במיוחד בתקופה לאחר שהוצא נגדו צו מעצר והוא היה עדיין נמלט וטרם נעצר. כן טען כי אין כל ראיה המצביעה על חשש עתידי ליעדים בהם על-פי כתב האישום ביקש לפגוע. לא יעלה על הדעת שהעורר ינצל את הזמן המועט אם ינתן לו להשתתף בחתונתו על מנת לפגוע ביעדים. לטענתו העורר התכוון להסגיר עצמו לאחר שיסיים את סידוריו לחתונה.

           מנגד טען בא-כוח המשיבה כי היה מקום לבחון את הבקשה באפיק המנהלי ובהתאם לנהלי השב"ס. כנגד המבקש הוגש כתב אישום חמור בעל תשתית ראייתית מוצקה ביותר. עוד הדגיש הפרקליט כי למרות שהעורר ידע כי הוא דרוש לחקירה לא הסגיר עצמו והמשיך בסידורי החתונה למרות שידע שהוא דרוש לחקירה. עוד הצביע על עברו הפלילי המכביד של העורר. לטענתו יש חשש כבד להימלטות מאימת הדין, והוסיף כי בידי המבקש היה מספיק זמן ויכול היה לשנות את אופי האירוע או את מועדו לאחר שידע שהוצא נגדו צו מעצר עוד בטרם נשלחו ההזמנות.

4.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר התלבטות לא קלה, החלטתי בלית ברירה לדחות את הערר. ראשית אזכיר כי עצור המבקש להשתחרר לחופשה מיוחדת רשאי לפנות לשני מסלולים חלופיים: האחד הינו המסלול המנהלי של בקשת היתר מרשויות שב"ס בהתאם לנהליהן. המסלול השני הינו פנייה לבית המשפט שיורה על שחרור בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. אציין עוד כי כבר נקבע שהגורם הטבעי לבחינת יציאתו של עצור לחופשה מיוחדת הוא רשויות הכלא, וכי במסלול הפלילי ראוי שבית המשפט יתן משקל ראוי לנהלי שב"ס:

"קיומו של המסלול המינהלי לבדיקת בקשות ליציאת עצור לחופשה מיוחדת אינו שולל את סמכות בית המשפט לשחרר עצור בערובה לצורך ארוע מיוחד, וזאת מכח סמכויותיו על פי חוק המעצרים, אף כי, בדרך כלל, ההליך המינהלי מתאים יותר לטיפול בסוגיה זו. אולם, ככל שבית המשפט מפעיל סמכות בענין זה, ראוי כי יתן משקל ראוי לנוהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, הן מבחינת העילות המוגדרות למתן היתר ליציאה לחופשה, והן מבחינת סדרי הליווי וההבטחה הנדרשים. הדבר מתבקש, בראש וראשונה, בשל חשיבות הכללים שהתגבשו בשב"ס כפרי נסיון רב שנים והכרה מקרוב של והכרת הבעייתיות בתחום זה, וכן מטעמי השמירה על ערך השוויון בין העצורים, שאחרת עלול להיפגע (פרשת אטיה פסקה 3, שם; רע"ב 1459/09 ברמי נ' משטרת ישראל (17.2.09)" (בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס, פסקה 7 (24.2.10)).

5.        העורר לא פנה במסלול המנהלי ואין תימה כי לא עשה כך. ניתן להניח כי רשויות השב"ס היו דוחות את בקשתו, שכן על פי פקודת הנציבות 04.40.01 של שב"ס תותר הוצאת אסיר לטכס נישואין רק בבית פרטי או ברבנות. יציאה של אסיר לאירוע נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה תתאפשר רק כשאין המדובר באולם אירועים, וזאת בכפוף ליתר תנאי הפקודה כמובן. אמנם, אנחנו מצויים במסגרת המסלול הפלילי, אך כאמור יש ליתן משקל ראוי להוראות השב"ס בעניין.

6.        מדובר באירוע אשר הנטייה ליתן לעצור לצאת אליו היא גבוהה, שכן המדובר באירוע חתונתו שלו עצמו, בייחוד כאשר האירוע נקבע עוד טרם היה העורר חשוד. כן יש ליתן את הדעת לפגיעה בכלה ובבני המשפחה אשר תיגרם להם עוגמת נפש רבה מביטול האירוע, ובכלל זה לנזק הכלכלי כתוצאה מביטולו של האירוע. עם זאת, גם כאשר מדובר באירוע חשוב מסוג זה לא ניתן להתעלם מהשיקולים העומדים מנגד כאשר מדובר בעצור בנסיבות מעשיו ומעצרו של העורר. לצערי, במקרה דנן דומה כי השיקולים שמנגד גוברים. שני שיקולים מרכזיים עמדו בבסיס החלטתי: האחד, החשש להימלטותו של העורר; והשני, והוא העיקרי בעיני, החשש ממסוכנות העורר לאחרים וממסוכנות הנשקפת לעורר עצמו.

7.        באשר לחשש מהימלטות, על אף דבריו של בית המשפט קמא, דומני כי מדובר בחשש מרכזי וממשי בנוגע לעורר. העורר מואשם בעבירות חמורות ביותר אשר העונש המירבי הקבוע בגינן הוא גבוה. לכך יש להוסיף אינדיקציות ספציפיות הנוגעות לעורר והמעלות חשש כבד להימלטות. ראשית, העובדה שהעורר נמלט מהחוק ולמרות שהוצא נגדו צו מעצר לא הסגיר עצמו למשטרה. שנית, עברו הפלילי של העורר כולל עבירות רבות של הפרת הוראה חוקית, בריחה ממעצר ובריחה ממשמר חוקי. התמונה המצטיירת היא של אדם ללא מורא מהחוק, שלא ניתן ליתן בו אמון לאחר שהפר אמון זה פעמים רבות כל כך.

8.        החשש הנוסף הוא מסוכנותו של העורר. העורר מואשם בניסיון לפגוע בשני אנשים יחד עם בני חבורתו. בית המשפט המחוזי ציין את האזנות הסתר המצביעות על להיטותו המדאיגה של העורר לפגוע ברוכבי הקטנוע, אשר הסתבר כי הם כלל אינם היעדים בהם ביקשו לפגוע. כפי שציין בית המשפט קמא ניסיון זה לא צלח ויש חשש כי העורר בדרך כזו או אחרת ינצל את שחרורו לחתונתו על מנת לסייע בהשלמת המשימה. ברי כי חשש זה מועצם באופן משמעותי מחוץ לכתליו של בית המעצר, וטענתו של הסנגור בעניין זה אין לה מקום. לחשש זה יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר בגילו הצעיר הספיק לבצע שורה של עבירות איומים, אלימות, סמים, רכוש ועוד. חשש נוסף נובע מהסיכון לעורר עצמו ולאורחיו מפני אלה שבהם ביקש לפגוע או קרוביהם, אך לכך אתן משקל נמוך בהיעדר אינדיקציה ברורה לכך.

9.        העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כחודש וחצי לפני מועד חתונתו. נראה כי הדבר מצביע על כך שאין לדעת כיצד ינצל את האירוע עצמו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, העורר יכול היה לצמצם את האירוע ולהעביר את מיקומו כך שיתאים לדרישות נהלי השב"ס, וכך יתכן והיה מתאפשר לו לצאת בליווי השב"ס תוך הפחתת החששות האמורים. אם אכן כך יעשה יהיה מקום לשוב ושקול את הנושא. בנתונים הקיימים כעת, עם כל ההבנה לרצונו של העורר והמשפחה המסורה שלצידו, לא ניתן לקחת את הסיכונים הכרוכים בשחרורו של העורר לחתונתו. כאמור, החלטה זו ניתנת שלא בלב קל, שכן עוגמת הנפש שתיגרם לעורר, לכלתו ולבני משפחותיהם ברורה וקשה. עם זאת, כפי שהבהרתי אין מנוס מהחלטה זו, ואני מקווה כי אירוע החתונה יותאם לנהלי השב"ס ובתיאום עמו, כך שהעורר ובחירת ליבו יוכלו לחגוג את שמחת נישואיהם בקרוב.

           הערר, אם כן, נדחה.

           ניתנה היום, ‏כ"ב באדר התשע"ג (‏4.3.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: